החלטה בתיק סע"ש 20832-03-13

1.       מדובר בתביעה לתשלום שכר עבודה, שכר בגין שעות נוספות, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין וכן זכויות סוציאליות שונות כגון פנסיה ודמי הבראה.

2.       התובע, יליד 1965, עבד כנהג הסעות אצל הנתבעת בשכר חודשי של 5,000 ש"ח. התובע עבד בנתבעת מחודש 9/10 ועד לחודש 12/12.

3.       בפניי בקשת התובע לפטור מאגרה. הנתבעת התנגדה לבקשה. התובע הגיש תשובה להתנגדות הנתבעת.

4.       הואיל ומעיון בבקשות לא עולה צורך בקיום דיון במעמד הצדדים, אני קובע בזאת, בהתאם לאמור בתקנה 12(ה) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008, כי הבקשה לפטור מאגרה תידון על יסוד טיעוני התובעות בכתב.

5.       תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008 (להלן: "התקנות") קובעת כך:

"(א) בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השניה.

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד. ..." (ההדגשות שלי, א.א.)

6.       בהתאם לאמור בתקנה 12 (ב) לתקנות, יש לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים. הראשון, אי יכולת המבקש לשלם את האגרה, והשני, אם נראה שההליך מגלה עילה. (בש"א (ארצי) 675/09  פלקסר נ' נשיץ ברנדס ושות' (ניתן ביום 14.2.10) ; ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(4) 721 (2005); בשג"ץ 3836/09 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הבריאות (ניתן ביום 7.5.2009)).

7.       באשר לתנאי השני, בשלב מקדמי זה נראה כי אכן עניינו של התובע מגלה על פניו עילת תביעה, הואיל ונראה כי אין המדובר בתביעה שאין בה ממש ועניינה כאמור פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות של התובע ממקום עבודתו.

8.       סכומה הכולל של התביעה הינו בסך 182,929 ש"ח. בהתאם לחישוב שעשה התובע עצמו בכותרת כתב התביעה, הסכום החייב באגרה הינו 75,021 ש"ח, דהיינו אגרה של כ-750 ש"ח. זאת בשים לב לכך שמרבית הרכיבים בתביעה, שהינם רכיבי שכר או פיצויי הלנה, פטורים מאגרה.

9.       התובע צירף לבקשתו תצהיר, מסמכי חשבון עו"ש וכן אסמכתאות על קיומה של משכנתא. הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי התובע שוכר דירה ומשכיר דירה אחרת בסכום גבוה יותר, ולפיכך הוא מפיק מהשכרת הדירה הכנסה. התובע השיב להתנגדות הנתבעת וצירף את העמודים הראשונים לשני חוזי השכירות מהם עולה כי מדובר באותו סכום של דמי שכירות, בסך 4,700 ש"ח. נציין כי תשובתו של התובע לעניין חוזי השכירות מניחה את דעתנו, ולפיכך לא נוסיף ונענה בה.

10.   התובע הצהיר כי מאז הפסיק לעבוד בנתבעת איננו עובד, ואין לו כל הכנסות. התובע טען כי הוא מצוי במינוס גדול בבנק, בשל הלוואות רבות שלקח. לתובע משפחה בת 7 נפשות. התובע ואשתו משלמים משכנתא. התובע הצהיר כי אין לו כל הכנסות נוספות או חסכונות.

11.   הנתבעת טענה כי התובע לא פירט את מלוא מקורות הכנסתו, לא הבהיר מהם מקורות המימון לעורך הדין הפרטי המייצג אותו, לא הבהיר אם אינו יכול לקחת הלוואה לשם מימון האגרה, וכי סיכויי התביעה קלושים. נעיר באשר לטענת הנתבעת כי התובע עזב מיוזמתו את העבודה, ועל כן מסתבר שמצבו הכלכלי אינו כה קשה, כי טענה זו היא טענה עובדתית שלא הוכחה ואין לה כל משמעות בשלב מקדמי זה, הואיל ועצם נסיבות סיום העבודה שנויות במחלוקת, כאשר לטענת התובע הנתבעת היא שפיטרה אותו.

12.   אכן, מדפי חשבון עו"ש של התובע בבנק שצורפו לבקשה, לחודשים אוקטובר 2012 עד מרץ 2013, עולה כי חשבונו של התובע מצוי במינוס משמעותי, כאשר כיום הוא מצוי ביתרת חובה של כ-17,000 ש"ח. עם זאת, מעיון בפירוט הפעולות בחשבונו של התובע עולים דברים נוספים. כך למשל, מדי חודש (נובמבר, דצמבר, ינואר, פברואר) התקבלה לחשבון "משכורת עובדי מדינה" בסכום של כ-6,000 ש"ח בד"כ. התובע לא פירט דבר וחצי דבר בתצהירו על הכנסה זו, שנראה כי היא הכנסתה של בת זוגו. מדובר בהכנסה משמעותית שהיה על התובע לציין, ויש לראות בחומרה העובדה שלא העלה אותה בתצהירו במפורש, אלא רק במובלע בדפי החשבון. כמו כן, בוצעו בחשבונו של התובע פעולות רבות של משיכת והפקדת שיקים, בלא שפורטו בתצהיר או על דפי החשבון מקורות ההכנסה לשיקים שהופקדו (מלבד אמירה כללית שלקח הלוואות רבות). כמו כן לא ביאר התובע מטרות המשיכה או הוצאות מיוחדות ככל שישנן - בעיות בריאותיות, הוצאות לימוד או צרכים מיוחדים. נראה כי אין במה שהגיש התובע די נתונים כדי לדעת אם אכן מדובר במצוקה מיוחדת של התובע, או בסדרי עדיפויות לקויים המביאים אותו למצבו הכלכלי הנוכחי.

13.   ההלכה חזרה ושנתה כי הישענות על הקופה הציבורית הינה המוצא האחרון, וככל שיש בידו של אדם לקיים עצמו אל לו להיות לטורח על הציבור. מהנתונים שהובאו בפניי, אפוא, נראה על פניו כי התקנות לא נועדו לפטור בעלי דין במצבו של התובע מתשלום האגרה, ובפרט משמדובר באגרה נמוכה יחסית, כ-750 ש"ח לערך (לפי חישובו של התובע, מבלי לקבוע מסמרות בעניין).

14.   בנסיבות העניין דנן נראה כי התובע מסוגל לשלם האגרה בתיק ואין מקום אפוא להטיל נטל זה על המדינה שתישא בהוצאות התביעה.

סוף דבר

15.   הבקשה לפטור מאגרה נדחית.

16.   מזכירות בית הדין תוציא שובר מתאים ותשלח לב"כ התובע.